אין שליטה על יום המוות. כחלק מהחיים, בשלב כזה או אחר, אנחנו נאלצים להתמודד על פטירתו של אדם קרוב. פטירה כזו מובילה לכך שעלינו להיערך לימי האבלות והשבעה תוך זמן קצר מאוד. כדי למנוע התעסקות מיותרת בזמן הכאוב כל כך, חברת 'יהלום' מספקת לכם מדריך דיני אבלות ואיזה ציוד צריך לשכור לקיום אבלות כהלכה:
שבעה
לאחר תום טקס הקבורה, שבים האבלים כולם לבית אבלים אחד, או לסוכת אבלים שהוכנה לשם כך, ומתחילה תקופת הַשִּׁבְעָה. בזמן זה האבל לא יוצא מביתו, וחבריו ובני משפחתו מגיעים לשם כדי להקל את סבלו ולהשתתף עמו בצערו על אובדן קרוב משפחתו. על פי המסורת היהודית, נוכחותם של אנשים קרובים סביב האבל מסייעות לו להתמודד עם תחושת האובדן הכבדה.
ימי השבעה מתחילים להיספר מיד מרגע הקבורה, כך שגם אם הקבורה נערכה זמן קצר לפני שקיעת החמה – ייחשב יום הלוויה כיום הראשון של השבעה, מפני שעל פי המסורת היהודית הימים נמנים משקיעת החמה, ולא מחצות הלילה.
עליה לקבר בתום ה"שבעה"
בבוקר היום השביעי לקבורה יישבו האבלים עוד זמן קצר, ואז יקראו המנחמים לאבלים: "קוּמוּ מֵאֶבְלְכֶם", ואז קמים האבלים ועולים לקבר. בבית העלמין נוהגים לערוך טקס קצר, שבו נאמרים מזמורי תהילים מסוימים, ולאחריה מתקיימת תפילת אשכבה ונאמרים פסוקים (מפרק קי"ט שבספר תהילים) שהמילים הראשונות בהם יוצרים את אותיות שמו הפרטי של הנפטר ואת המילה "נשמה". לאחר מכן, אם יש מניין, יאמרו האבלים "קדיש יתום" ו"אל מלא רחמים".
ממנהגי השבעה
- סעודת הבראה: לאחר שחוזר האבל מבית הקברות לאחר הלוויה, עורכים קרוביו של האבל סעודה עבורו, שבה הם מנסים להשיב את רוחו. עבור סעודה זו נהוג להכין מאכלים עגולים, כדי לסמל את הגלגל החוזר בעולם, שהוא מחזור החיים והמוות. בקרב עדות המזרח והתימנים נהוג לתת את השם "סעודת הבראה" דווקא לסעודה הנערכת בתום השבעה.
- ניחום אבלים: במהלך השבעה משאירים את דלת הבית פתוחה (כאשר אין סוכת אבלים), ומאפשרים לכל אלו שרוצים לבוא לנחם את האבל, ולהקל על צערו. ניחום אבלים זוהי מצווה גדולה מאוד, ולפני שיוצאים מהבית צריך לומר משפטי נחמה: "הַמָּקוֹם יְנַחֵם אֶתְכֶם בְּתוֹךְ שְׁאַר אֲבֵלֵי צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם וְלֹא תּוֹסִיפוּ לַדְּאָבָה עוֹד" (לאשכנזים) או "מִן הַשָּׁמַיִם תְּנוּחָמוּ" (לבני עדות המזרח).
- הדלקת נר נשמה: נהוג להשאיר נר דולק בבית האבל מזמן הפטירה ועד לתום השבעה.
- לבישת בגדים: מנהג רוב העולם הוא ללבוש כל משך השבעה את הבגד העליון שבו נעשתה ה'קריעה' במהלך הלוויה, אך ניתן להחליף את הבגדים שתחתיו.
- תפילה: ישנן עדות שבהן האבל עולה כשליח ציבור לאורך כל שנת האבלות, ישנם מגזרים שבהם רק אחד מהאבלים אחראי לכך, אבל בכל העדות מקפידים לומר קדיש יתום בכל תפילה, ועל כן יש לערוך מניין בבית האבלים, כדי שלא יצטרכו לצאת לבית הכנסת לומר קדיש.
איסורים על האבלים
בכל עת השבעה האבלים אסורים לעשות מלאכה, ולכן נהוג שקרוביהם מכינים עבורם מזון בכל ימי השבעה. כמו כן, האבלים אסורים ברחיצה, כיבוס הבגדים, נעילת נעלי עור, תשמיש המיטה (קיום יחסי אישות), איפור, תספורת וגילוח והשתתפות בשמחות. יש הנוהגים שלא לאכול דברים משמחים, כמו בשר ויין, וכן נהוג לשבת על כסאות נמוכים ולא לשאול בשלומם של אחרים.
